אחיות או לא להיות

תמוש שלי אחותי הקטנה אני כל כך אוהבת אותךורוצה שיהיה לך טוב בדרך קל לי לכתוב מאתמול אני מנסה למצוא מילים וממש מתקשה כואב לי, כי אני יודעת שזאת תוצאה של המציאות שגדלנו בתוכה, מציאות מעוותת וקשה.מציאות של תחרות מתמדת וקריטריונים מאוד ברורים שמגדירים מי יותר טובה וראויה לזכות בלב של אמא ולהיות זאת שראויה לאהבה.מציאות שרוקנה אותנו מעצמנו וגרמה לנו במשך שנים להאמין שיש תנאים מאוד ברורים ומוגדרים לאיך אנחנו אמורות להיות.שאין מקום לשתינו, שזה תמיד או אני או את.מציאות שלימדה אותנו שאסור לנו פשוט להיות, שכשיש לנו דעות, צרכים, רצונות, תשוקות, אנחנו אגואיסטיות, שאנחנו רעות כשאנחנו לא מרצות. למדנו ללכת בעולם עם מסכה שמסתירה את האמונה שאנחנו חסרות, חלשות נזקקות ושאנחנו שוות וראויות רק כשאנחנו מצייתות.אני יודעת שאני כותבת מילים קשות, אבל הן מלאות באהבה, הן נכתבות בכאב מתוך זעקה של הנשמה.אני כל כך רוצה שתדעי שאת ראויה לאהבה, שאין תנאים, שמגיע לך, שאת לא אמורה לעשות שום דבר כדי לקבל אותה.שתפתחי את הלב לעולםותדעי שהוא לא באמת מפחיד, מאיים ומסוכןשאת לא אמורה לשמור על עצמך אין באמת סיבה.כי גם אם את נורא רוצה למנוע מעצמך או מהבנות כאב את לא באמת יכולה.אני מתפללת שנצליח למצוא בחזרה את הדרך ללב אחת של השנייהשנלמד להיות כמו אחיות שנוכל לדבר מילים אמיתיות, שנהיה קרובות שנדע שיש מקום לשתינו, שנזכור שאנחנו לא צריכות יותר לעמוד בסטנדרטים, שמותר לנו להיות פשוטות ופשוט להיות.סבתא לימדה אותנו שדם זה לא מים, יש בזה כל כך הרבה יופי וחכמה.כי אנחנו יודעות שתמיד יש לנו אחת את השנייה.אני מאחלת לך שתתקרבי לעצמך שתלמדי להקשיב למה שהנשמה שלך מבקשת ורוצה ולא למה שאת חושבת שאת חייבת או צריכה. שתדעי שמותר לך לנוח מכל ה"חייבת" וה"צריכה" שתלמדי להקשיב למנגינה המיוחדת שלך, שתתני לה להתנגן מתוכך בפשטות. התרגלנו שיום הולדת זה יום של שמחה אבל כל מילה שנכתבת לי מהלב כל כך מכאיבה אני יודעת שגם לך, אבל אני יודעת שאני כותבת אותן עם המון רוך, חמלה ואהבה ואני יודעת שזה גם מה שאמא היתה רוצה שתדעי וככה היא היתה רוצה שמהיום והלאה תחיי.חיים של כנות, פשטות, חיבור ללב, הסכמה לפגוש פחד, תסכול, כאב. אני אוהבת אותך ואת הבנות מכל הלב, תמיד אהיה בשבילכן, בשבילך.
אוהבת מאוד אחותך