בריאה

ראיתם פעם שמש נלחמת בים?

 ים נלחם בגליו?

ראיתם פעם גל מתנפץ על סלע?

האם הסלע כעס עליו?

ראיתם פעם אדם מתפעל מהים? 

מהנביעה, מהזרימה, מטמפרטורת המים הנעימה,מיופי עוצר נשימה של שקיעה?

הכל במקומו מונח, אחד נושק לשני בהרמוניה מופלאה, בתנועה.

מחובר להוויתו כהתהוותו במיסתוריות מפתיעה, מתגלה .נוכחת, נעה, משתנה

האם כשעמדתם שם בתוך יופי עוצר נשימה נזכרתם באדם?

 שנברא בצלמו ובדמותו של אלוהיו?

טהור, מואר יפה מעל המשוער?

זכרתם שעבו האדם גן העדן נוצר?

אז מה נסגר????? מ ה   נ ס ג ר????

כמה התבלבלנו?

כמה רחוק הלכנו?

כמה שכחנו מי אנחנוומה עכשיו?

כשנדמה שחשוך, כשכאוֹס נוצר?

כשנדמה שהכל התפרק ונשבר?

מתוך היאוש, הכאב הנורא, הפחד

תחושת הבדידות האיומה

כשהשמש נושקת לים, נובעת ידיעה שמה שנהרס, התפרק, התמוטט הוא עיוות שיצרנו על ידי תודעה 

  ששכחה את הדרך, את הטבע שלה, 

שהתרחקה מעצמה, מאיך שהיא כפי שנבראה.

במו ידנו יצרנו חורבן. ועכשיו? 

מה נותר? להמשיך להילחם מלחמה עקובה מדם?

עד מתי? עד לאן? או לעצור, להיזכר ולבקש להתעורר?

לא הגיע הזמן? 

בתקופה האחרונה שואלים אותי הרבה 

מיכל, תזכירי לי, מה את עושה?

אני מזכירה.... אני עונה. 

נו ברצינות....את מטפלת? יועצת? מאמנת? את עובדת עם ילדים? נוער? מתבגרים? 

מבוגרים? בקבוצות? ביחידים?

אני גם וגם אני עונה, אני מנסה להימנע מהגדרה, אני מבקשת לזכור בכל שניה ולהזכיר שאנחנו לא המחשבות והדעות שלנו, שאנחנו הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו חושבים, שאנחנו יפים, פלאיים כי נבראנו בצלם אלוהים צריך רק לומר כן ולבחור לחיות כך את החיים