גברים
גברים
הלב שלי מתמלא חמלה
עכשיו במלחמה אני חושבת שאולי אני מבינה
את המשמעות של להיות גבר במדינה
יכול להיות שזה בעיניים שלי
ואולי בגלל שיש לי בבית את כל הקצוות
בן זוג יוצא סיירת גולני, נלחם במלחמות, איבד חברים, ראה זוועות
ילד שידע תמיד לומר שהוא יהיה באחת היחידות המובחרות
ועכשיו הוא בתפקיד בכיר, נלחם בגזרות הכי בוערות
וילד נוסף עדין נפש, נשמה גדולה, מתנדב, תורם למדינה ולקהילה
אבל מיום שנולד חי בהתנצלות וברגשות אשם
מהידיעה שהוא יעשה תמיד הכי טוב למען כולם
אבל לעולם לא יעמוד באידיאל
של להיות לוחם קרבי
כי אין סיכוי שיעמוד בסיטואציה בה יצטרך להרוג בן אדם
אני יותר ויותר מבינה שאנחנו דוחקות אתכם לפינה
ומה שלא יהיה אתם לא יכולים להרגיש שלמים
כי אנחנו מעמידות אתכם במבחנים בלתי אפשריים
מיום שאתם נולדים אתם מחונכים לערכים של להגן על המדינה
ובמידה מסוימת אנחנו לא רואות אתכן, את הכמיהה להגן על הנשמה
ואז אנחנו מתפלאות, כועסות, מלגלגות עליכם שאתם מנותקים מרגשות
איך אפשר להרגיש אחריי שהורגים?
או אחריי שרואים חברים נהרגים?
ובכלל כשנמצאים בתודעה של לוחמים
האם גנרל יכול אי פעם באמת לפשוט את מדיו
כשהוא חוזר משדה קרב?
איך הוא מביט בעיניה של אהובתו, של ילדיו
איך הוא חי עם עצמו כששלח בגאווה את בניו בעקבותיו
וגם אני מבקשת להזכיר לנו הנשים
שמותר לנו לבכות לידם
בזמן שאנחנו מכבסות להם את המדים עם הדם
או מבשלות להם באהבה של אמא אוכל חם
לבקש סליחה ששלחנו אותם
ולהגיד להם שמותר להם לבכות גם
זה לא מחליש אותם זה רק מחזיר אותם לעצמם
לידיעה שלא משנה מה הם עשו, יעשו, ראו או יראו
הם אור ואהבה כך נבראו
וזה לא יכול להשתנות לעולם
מוקדש לאהוביי דרור, עומר ויובל
