המגפה השקטה - הקדמה
המגפה השקטה - הקדמה
מדי פעם פונים אליי אנשים שקוראים את מה שאני כותבת
ושואלים בעדינות את בסדר?את בטוב?
אני מאוד מתוסכלת ועצובה, אני עונה
אני פוגשת כאב שמפרק לי את הלב
אני חווה אותו בעוצמה
ואתם, אני שואלת בחזרה? אתם בטוב בתוך המציאות שנוצרה?
כמה אתם נוכחים בחיים כפי שהם קורים?
כמה אתם ערים?
אני בתפילה להישאר עם עיניים פקוחות,
להתקרב בידיעה שאין לי אפשרות להגן על הלב מהפגיעות, מהשבירות הבסיסית של הקיום אני מבקשת לתת לכאב של העולם לגעת בי, לטלטל בלי לברוח או לנסות להקל
אין יותר בחירה אם להסתכל
אני מתפללת למצוא מרפא ברכות שבכאב
ולהפוך אותו לחמלה
לזכור שמה שהופך אותנו לנוקשים קרים ומנוכרים
זה האמונה שאנחנו נפרדים ואז במקום לחיות את החיים כפי שהם קורים את ההוויה השלמה המשאבים מופנים לנסיונות לשלוט כדי להגן על עצמנו ממפגש עם חוסר אונים
אנחנו שומרים על עצמנו, נלחמים מתרחקים
ומוצאים את עצמנו יותר ויותר בודדים
אז כן,לאחרונה אני כותבת פוסטים קשים
ולא, אני לא בסדר
כי הסדר הופר
ההכרה בכך משאירה אותי ערה מנוכחת בחיים
יודעת שכדי להיות שלמה
לפעמים אין ברירה להניח ללב להישבר
ובו זמנית להחזיק בידיעה שעצב וכאב
הם רגשות בדיוק כמו התרגשות ושמחה
