חרדה

בערך עד לפני חמש שנים הדבר שהכי הפחיד אותי היה שינויים, זה גרם לי להימנע  מהחיים היו תקופות שפחדתי להתרחק מהבית, פחדתי לאבד שליטה, במילים אחרות ניהלה את חיי חרדה. הקדשתי את חיי ללמוד, להבין,  לחקור את המנגנונים שיוצרים אותה. עברתי דרך ארוכה (אני עדיין בתוכה) כדי להתפקח, להתעורר, ללמוד אותי דרכה לדעת שחרדה היא תוצאה של מחשבה. היום אני עובדת עם אנשים, וילדים שכבר תשעה חודשים מפונים, שאין להם בתים. אנשים שברגע אחד הקרקע נשמטה ואיבדו בצורה מסוימת שליטה על החיים. לא פעם יוצא לי לחשוב מה הייתי עושה אם הייתי נקלעת לסיטואציה כזאת בתקופה שניהלה את חיי החרדה?היום אני יודעת שלאבד שליטה זה בסך הכל לאבד אחיזה במיינד, במחשבות, בדפוסים, באמונות, בהרגלים שאנחנו מאמינים בהם וחיים אותם כאילו שהם אמיתיים. הם לא .והמיינד - הוא שונא מושבע של שינויים !בתקופת הקורונה כשאסור היה לצאת מהבתים פגשתי הרבה אנשים וילדים שהרגישו כלואים, בודדים, שחרדות ניהלו להם את החיים. אני מכירה גם נשים שביתן עבורן הוא גיהנום. אז בית הוא הגנה? בטחון? סכנה?בית הוא בית זאת שאלה של הסיפור בו אנחנו מאמינים. חרדה היא לעולם לא אמיתית ולא מציאותית .כשאנחנו יודעים את זה, אנחנו חופשיים. אנחנו נותנים לחיים לקרות ואנחנו שותפים אנחנו מסכימים לפגוש אותנו דרכם כפי שהם קורים ולא כפי שהיינו רוצים. אנחנו חופשיים מאחיזה במבנים, דעות, עקרונות ובעיקר יודעים שבית הוא מבפנים