ילדים לא אמורים להיות עצובים

אני אוהבת ילדים  את התמימות שלהם,את שמחת החיים ילדים אמורים ללמוד את החיים דרך משחקים,  דרך מפגשים חברתיים או מריבות עם האחים בשנים האחרונות אני פוגשת יותר ויותר ילדים עם עיניים כבויות אין צורך במילים או בשיחות עמוקות העיניים שלהם מדברות את מה שמילים לא יכולות אני מתנחמת בכך שיש לי זכות לגעת בעדינות בנפש הרכה להסתכל להם בעיניים ולבקש סליחה, בשם אלה שלא מבקשים להגיד להם שזה לא אמור להיות ככה, לחבק ולהודות שבאו, שמותר להם לכאוב, להיות עצובים, לבכות. להזכיר להם כמה הם מדהימים וגם, שזה לא בגללם, שהם לא אשמים .שזה לא אומר עליהם שהם חלשים, חסרים, או לא ראויים כשמתנהגים אליהם בבריונות, מעליבים, מענישים, מכאיבים, פוגעים, מחרימים, מקטינים, מתעלמים או משפילים.הלב שלי נשבר כשבאים אליי ילדים שאין להם סימנים כחולים על הגוף אבל הלבבות שלהם שבורים לא תמיד הם מבינים בראש מה הם עוברים אבל הם מרגישים ויודעים, האינסטינקטים שלהם בריאים.א ני מודה גם לאלוהים כשהם באים, על שאני יכולה לחבק להם את הלב, להביט בעיניים טובות ובמבט אוהב. להגיד להם שהם פלאיים, שהם אור ואהבה ללא תנאים. היום פגשתי המון עיניים עצובות.הם משחקים, הם עושים שטויות של ילדים אבל הם מתגעגעים לבית שלהם לחדר, לחברים, לחוגים, לחיים אליהם היו רגילים. הם כבר לא יהיו לעולם אותם ילדים.אני בוכה ביחד איתם ואומרת להם שזה לא אמור להיות ככה ושוב מבקשת סליחה על שנים של שתיקהעל שהפקרנו אותםאני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להיות שם איתם בטלטלה העצומה שהם עוברים.אני לא מבטיחה הבטחות אני לא יכולה להגיד שתכף הכל יגמר ושיהיה טוב אני יכולה להיות שם עם המון רכות ואהבה לבכות איתם כשהם בוכים על מציאות בלתי נתפסת, הזויה ולהזכיר להם שמלחמה מביאה מלחמה ושאהבה מביאה אהבה אני חושבת שעכשיו הם יודעים