כשהדברים מתפרקים

מה לא הבנת??? 
מה???
אולי תעצרי???
מה עוד צריך לקרות???
תאטי, תקשיבי לסימנים
תנוחי, תרפי
תביטי סביבך, תצייתי
תעמדי בלי לזוז עד שתראי!!!!!

ככה זה התחיל... 
בערך לפני חודשיים 
יוזמה חדשה, התרגשות עצומה
אני בדרך לפגישת עבודה... 
פנצ'ר
הגלגל על הג'אנט, גרר
עפה על עצמי שנשארתי רגועה,
ממשיכה כרגיל כאילו כלום לא קרה
(כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק
מוכרחים להמשיך לנגן.....) 
בין קליניקות, סדנאות לנשים, קבוצות רגשיות לילדים, לימודים – 
החלטתי שהגיע הזמן לא להתעצל ולהתחיל להתעמל
פילאטיס, ריקודי עם, יוגה 
(כשבין האימונים
 אני ממשיכה לאכול בלי חשבון פחמימות ומתוקים)
הצוואר שלי נתפס, 
נקעתי את היד
קטן עליי.... מורידה קצת מינונים  
(לא של המתוקים)
וממשיכה באימונים 
וכמובן שגם בשאר העניינים
 לוחצת ״השתק״ מתעלמת מהסימנים
רותי (המורה שלי) שמלווה אותי שנים, מזכירה לי שוב ושוב: "מיכל… תעצרי!!!
את לא רואה,
היא מנופפת בכל הדגלים האדומים.
לרגעים אני מקשיבה, 
באחרים אני כועסת,
 מתעלמת, וממשיכה 
 הגוף שוב מאותת, אין לי אויר, דלקת ריאות, שרירים כואבים
נוטלת משככי כאבים, וממשיכה בדיוק עם אותם הרגלים ודפוסים 
והיקום ממשיך לשלוח סימנים
מכתב רשום,  דו"ח
 (8 נקודות 750 שקלים)
מסתבר שנסעתי  78  קמ״ש בירידה מכביש מהיר.
(הילדים שלי נקרעים....
 את? 
שתמיד מייצרת פקקים?)
רותי מקשיחה עמדות 
אני מתנגדת,
לרגעים מרגישה ננטשת, נבגדת,
אבל נשארת
 כשברקע מתנגנת המנגינה 
"עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים...
מבלי לראות את הדברים כמו שהם"
והיקום כדרכו 
כשלא מקשיבים
הווליום עולה
ואז זה...............................
מוכנים??????
ביום שבת נסעתי ללילה בתל אביב
ביום ראשון בערב חזרתי הביתה
ריח של שרוף 
 (בטח מבחוץ.... אנשים הזויים, אני חושבת לעצמי
מי מדליק בחום הזה קמין?) 
יום שני בבוקר, עולה למעלה לסדר את הקליניקה לקראת פגישה
ו.........................................
הלם!!!!!!!!!
לא קמין, 
לא מבחוץ, 
מסתבר שהיתה אצלי שריפה
מהההההה??????????????
לא ברור מתי האש פרצה
לא ברור כיצד היא כבתה
סוג של נס, השגחה עליונה
מתוך עשרות ספרים – נשרף רק אחד 
"כשהדברים מתפרקים"
יותר סימן מזה????
אוקיי, בסדר, הבנתי
(אני מקווה)
1. תאטי
2. תעצרי
3. תנשמי
4. תקשיבי
5. תתמסרי
6.  תצייתי
7. תתני אמון, תסמכי
8. תיזכרי
 את לא אמורה!
את לא חייבת!
את לא צריכה!
9. תתחברי 
אלייך, לנשמה, היא מדברת אלייך, תקשיבי לה
10. תחבקי את הילדה שבך שעדיין בטוחה שהיא לא מספיק.ה

ולא.....
אני לא מתביישת
וכן..... 
אני מודה שנרדמתי בשמירה
שהפקרתי עמדה
אבל יש לי לאן לחזור
יש בתוכי קרקע יציבה
 אין לי ספק, שהיקום לא נגדי,
שזאת קריאה לעצמי מחוץ לעצמי
שהשריפה לא מקרית,
 היא לא באה להעניש
היא באה להעיר, להאיר
מבקשת ממני להיכנס לאש, לתת לדברים שנגמר זמנם בחיי להיגמר ולצאת בצד השני מזוככת, רואה, בהירה יותר.

הבית שתמיד חייב להיות (מבחינתי)
 מריח, מצוחצח, מבריק, נקי
שחור מפיח
כל מפיצי הריח הקיימים
לא יתגברו על ריח של גחלים
הטבע חזק ממך
והוא אמיתי
תסמכי עליו
תשבי במרפסת
תקשיבי לציפורים
תראי את השקיעה ותיזכרי
את משתתפת
את לא יוצרת
את לא הבוראת
את הבריאה
את לא חייבת להוכיח
את לא צריכה הוכחה
האור שאת קורן
ככל שאת פחות מפריעה

 רגע של
 הכרת תודה
על שבתוך הסערה נשארתי שקטה, לא הרגשתי קורבן, ולא אשמה, רק מבקשת לקחת אחריות מלאה

וכשרוני שלי שאלה
ודרור, איך הוא הגיב?
 הוא חיבק אותי חזק
עניתי,
ואמר, העיקר שאת בסדר
שלא נפגעת
ועכשיו בואי
תעצרי
תעזבי הכל ככה
תשבי, תנוחי
תנשמי, תירגעי
הגיע הזמן להפספיק לחפש בחוץ את מה שאמיתי

ואנקדוטה אחרונה....
אני חלמתי 
והיקום נענה
הזדמנות מעולה לשפץ את 
הקליניקה
לחדש אותה
להפוך אותה מחדר ילדים 
לחדר של אשה מלאה 
(תרתי משמע)
 שיודעת את עצמה,
שמגשימה