לבחור באהבה

לבחור באהבה  - פוסט 2

💛🎗

שאלתי את עצמי וגם נשאלתי לא מעט

למה כתבתי פוסט כל כך אישי וחושפני ופרסמתי כל כך קרוב לפטירתה של אמי 

למה בחרתי לשתף בהרחבה בפומבי?

לא מיהרתי לענות

פיניתי מקום בתוכי לשאלות

אני משתפת במה שאני רואה

ויודעת שאמשיך לראות.

למה אני משתפת? 

כי זה לא שלי בלבד, זה השבר שאנחנו חווים כעם, כאנושות

וזה מסר שאני יודעת שעובר דרכי וצריך להאמר. הסיפור הוא אישי שלי, המסר הוא פומבי.

ולא.... !!!!

זה ממש לא בא מנקמה, מסגירת חשבון, מהכפשת שמה של אמא ז"ל או מכל מניע כזה או אחר שבא מצדדים, נפרדות, מלחמה, למי שאל. 

יש בפומביות הזאת זעקה, הזמנה, תפילה עמוקה.

עכשיו אחריי שאמא נפטרה אני יודעת שהשיעור המטלטל שאני עוברת דרכה הציב בפניי שאלה - האם אני בוחרת בחיים או לא?

תהליך שליווה אותי עם הרבה הסכמה להתמסר לכאב, להיכנע מראש, להסכים להיות פגיעה

ולדעת שבהסכמה להישבר, להתערער, לא להשיב מלחמה. 

אני בוחרת בחיים, לוקחת אחריות וסומכת על האהבה.

אני רוצה לתת מקום לכל הקולות שעולים דרך הפומביות הזאת. 

לחיבוק העוטף והמלטף שבא מאהבה ללא תנאים  לו הייתי כל כך זקוקה ולא היה.

לשיפוטיות, הבריונות, הביקורת הקשה.

אני מקשיבה דרך המתעלמים שיש להם המון מה לומר ושותקים.

דרך המתלהמים

וגם דרך אלה שמדברים מאחוריי הגב.

מהנבוכים על עצמם שמטיפים לי מוסר כפי שעשו כל החיים בניסיון להשתיק אותי כדי להמשיך לא לפגוש את עצמם.

והכי דרך אלה שאני יודע ששואלים בעדינות ממקום של אהבה ומדברים אליי לנשמה, נותנים לי יד ומזמינים אותי להמשיך במסע.

🎗💛

בשלוש השנים האחרונות, מאז שאני התמוטטתי ואמא חלתה 

נכנעתי

הפסקתי להוביל והתמסרתי לתנועה, למה שהאהבה ביקשה. 

כשאמא חלתה נוצרה אצלי יותר ויותר 

בהירות ושינוי פרספקטיבה.

אמא נפטרה מיסוריה

הנשמה שלה היתה כלואה

יחסים קשים ומטלטלים שאיפשרו לי לבחור באהבה, לבחור בחיים.

אני חושבת שבזכות זה שאמא כל כך נלחמה

בי, בעולם, בעצמה 

בכל במי שאהבה 

ואימצה לליבה אמונה שהיתה כנר לרגלה  והתפללה

"שמור אותי מאוהביי משונאיי אשמר בעצמי"

בגלל שזה היה כל כך מטורף וקיצוני עם כל הצער והכאב  שבדבר

זה אפשר לי ללמוד, לדעת, לסמוך על הכוחות הפנימיים שלי.

וגם כי אני רוצה להאמין שמה שקורה  בעזה וישראל זה "החלוץ לפני המחנה". 

המחנה הוא כל העולם.

ואני נתלית בתקווה שהשבויים ואולי בעיקר השבויות שעברו וממשיכות לעבור זוועות  עוברים תהליך שישפוך אור ויביא בסופו טוב.

מתוהו ובוהו וכאוס נברא עולם.

תהליך שחתך בבשר החי והזכיר לי לזקוף קומה, ליישר את הגב, את עמוד השידרה ולעמוד ישר.

המוות של אמא לא היה דרמתי בשבילי, הוא היה טבעי מתוך ידיעה שכשהישן יעלם החדש יתפוס את מקומו בטבעיות, בזרימה מתוך ידיעה ברורה והתפקחות שהדברים לא יכולים להתקיים כפי שהיו. זאת תנועת שינוי שצמחה בתוכי מבפנים בעקבות שנים קשות, 

דרך הרבה בדידות סבל וייסורים.

לא פעם אמרו לי שאני נס. 

אני יודעת שזה נקבע מראש, זה ביידי שמיים, אני רק הייתי צריכה להסכים ללכת עם התנועה ולא נגדה בידיעה עמוקה שהכל שאלה של מצב תודעה ובחירה בעולם הפחד או עולם האהבה.

היום אני יודעת שלא באמת היתה לי בחירה.

אמא היתה שיעור בשבילי 

היא פתחה לי שער לתהליך של שינוי והתעלות.

בחיזוק פנימי שלי

ובמתנה העצומה ללוות אנשים במסע , על מנת ליצור את השינוי, את הריפוי, את החמלה שתפתח את שערי שמיים ותביא שלום, אחדות, אהבה

אני מניחה כאן תפילה שנבחר בחיים

שניקח אחריות מלאה

אמא נוחי בשלווה

תודה💛🎗💛