לזכור שאת אור

מה את רואה כשאת מביטה במראה?

את שבעת רצון? מרוצה?

את רואה אשה שלמה?

מה קורה לך כשאת בזה לזאת  שניבטת דרכה?

את מכירה את הרגע הזה בו את בטוחה שרק אם תעמדי בתנאים כאלה ואחרים

תהיי ראויה לאהבה? 

לרגע את קולטת, את עצובה, כי את יודעת שאת ראויה לאהבה בלתי תלויה.

ברגע הבא את שוב מוצאת את עצמך מיישרת קו, ומנסה בכל כוחך להיות

 (מתחשבת, טובה, יפה, רזה, מרצה,  מבשלת, מנקה, אופה, משתיקה את מה שאת רואה) 

כדי לזכות לרגע של הכרה.

את יודעת שהגיע הזמן להפסיק לרדוף אחריי אידיאלים מדומיינים?

אחריי רצון לנסות למלא צרכים או רצונות של אחרים?

להפסיק להעמיד את עצמך במבחנים? לתת לעצמך ציונים?

את מבקשת לזכור שאהבה ותנאים הם ניגודים?

את יודעת שהגיע הזמן שתהיי קרובה לעצמך,

 חופשיה שתפסיקי דפוסים שהופכים אותך  לגירסא  פחות טובה?

אני עוברת את השיעור הזה שנים,

 כל פעם הוא מראה את עצמו מחדש, במצבים שונים. 

הוא חמקמק, אני רואה ושוב שוכחת ברגע הבא.
 אם קראת עד כאן ואת מזדהה

אם את יודעת שהגיע הזמן

להיפרד מאמונה ומחשבה שמנהלת את החיים ומגבילה.

אם הגיע הזמן להיות ערה, רואה,  מקשיבה לאהבה ומצייתת לה.

אם בא לך לצאת למסע אלייך

אשמח להיות שם אתך, בעדינות, בסקרנות באהבה

זה חשוב עבורנו

עבור ילדנו

הדרך שלנו מתווה את דרכם

אם הלב מבקש תקשיבי, תצייתי, תגידי לו כן