השולחן היה חגיגי אבל לא היתה חגיגה שמחנו להיות ביחד אבל לא היתה שמחה פתחנו את הסדר בדקת דומייה קיימנו את מצוות והגדת לבנך לא סיפרנו סיפורים על בני ישראל שהיו עבדים ועכשיו הם בני חורין כשהילדים שאלו מה נשתנה סיפרנו להם דיברנו אמת פשוטה קראנו מילים מלאות בכוונה כאבנו, היינו עצובים לא ניסינו ליפות או להסתיר הרשנו לעצמנו להזיל דמעה הם היו סבלניים הם לא התלוננו שהם עייפים או רעבים אני מניחה שהם לא הבינו, איך אפשר להבין אבל הם הרגישו, אותנו מלאים בכוונה, בנוכחות מלאה, מרגישים, פוגשים, כנים, לא מייפים, אמיתיים, מתפללים " כי העלתי ומבית עבדים פדיתיך"