משילה זהות
הייתי בשנה הפסקה אחרי שהגעתי למצב של התמוטטות פיסית ונפשית בעקבות העבודה (אני בטוחה שיש כאן לא מעט יועצות שמבינות ומזדהות)
ועדה רפואית החליטה ש"אני כשירה לחזור לעבוד בחצי משרה" (יועצת בחצי משרה, בית ספר יסודי, 600 תלמידים, סך הכל די הגיוני🤦♀️).
חזרתי, במסגרת ה"חצי משרה" להיות מורה, מזכירה, מנהלת אדמיניסטרטיבית של תכנית גפן, רכזת אירועים חריגים, רס"ר משמעת ועוד (כולבויניק עם כישורים של יועצת) הכל, חוץ ממה שבאמת באתי לעשות.
ואז.... התחילו טענות של הורים על כך שהיועצת לא פותרת את כל הבעיות, (במקרה הטוב רק טענות.... תוקפנות, אלימות, איומים, העלבות)
פעם ראשונה אחריי 27 שנים במערכת (בהן קיבלתי רק מכתבי תודה והערכה), הורים מתוסכלים כתבו מכתב מלא רפש ושקרים ושלחו לכל מי שרק אפשר (חוץ ממני).
אני מבינה שזה לא אישי נגדי, יחד עם זאת מרגישה לא מוגנת. התמוטטות אחת הייתה הרבה יותר מדי.
מהמקום הזה נכתב הפוסט☹️
מבקשת להרפות
לחבק את הילדה
הפגועה, הכאובה
את הלב שמבקש להשתבלל
שרואה הבלבול המשתולל.
ייחלתי, התפללתי, קיוויתי, רציתי
השתדלתי לעשות כמיטב יכולתי
חזרתי באהבה עם לב פתוח לרווחה
בהסכמה להסיר התנגדויות ומגננות,
להיות
להודות על רגעים
של מפגש עם עיניים
רכות, טובות, אוהבות
לפעמים כואבות
להתרגש מחיבוק.
לוותר על חלומות להשפיע, לשנות
להאמין שאהבה תביא אהבה
ותרגיע את הלהבות
את הבלבול, התוקפנות, החרדות
תזכיר את היופי
וכמו קרן שמש
תזכיר שגם כשחשוך יש אור
לרוב, אני לא מרימה ידיים,
אני בן אדם שנשאר כשקשה וכואב
מתקרבת, אוהבת, נוכחת
עד שהאופל מתפוגג.
כרגע, זה פשוט לא עובד
לא מצליחה להשתלב
מרגישה ילדה אבודה
שלא מבינה את השפה
את הכללים, את החוקים
שנדרשים כדי לשרוד בג'ונגל של החיים.
בתרבות של כיבויי שרפות והאשמות.
חזרתי לזמן קצר
מצאתי את עצמי
נזרקת לאש, נבלעת בלהבות.
פוגשת עיניים
עצובות, מיואשות,
כבויות, אוהבות
תולות בי תקוות שאצליח להציל, לשנות.
פגשתי גם עיניים אחרות, מפחדות ומפחידות שרוצות להכאיב, להקטין ולשלוט לזרוע הרס כדי לא לראות.
באתי בתום לב
והפכתי לשק חבטות
מצאתי את עצמי נלחמת בלהבות.
ממקום של חמלה
מבקשת הפסקה
יודעת שתמיד יש תקווה
סולחת לעצמי על שקשה לי לראות
מרגישה שנגמרו לי הכוחות
להמשיך להיות דון קישוט
בוחרת להרפות
להניח במרחב
את מה שכרגע מפריע לי לראות
מבקשת להיות במפגש
עם עצמי ועם מי שמבקש להיפגש.
רוצה לחזור לנשום
להפסיק להתאמץ
למצוא בתוכי
שקט, שלווה, תקווה
להיות במקום
בו מבקשים אהבה
מבקשת סליחה
מהמון אנשים אהובים
שתלו בי תקווה
סליחה שאני לא מצליחה.
צריכה רגע שקט
לאחות מחדש את הלב שלרגעים הרגשתי שקצת התפרק.
אוהבת, באמת
מכל הלב❤️
