סוכות תשפ"ה
3:00
בום חזק, עוד אחד
אזעקה(אחריי היירוטים) קמים, יורדים חוזרים למיטה, מתעוררים בבוקר לבומים נוספים. באיזה עולם אנחנו חיים? האם לזה התכוון אלוהים? קשה לי להאמין, לישון כבר אי אפשר, עולים בי הרהורים נניח שבעולם בו אנחנו חיים היו משתנים החוקים, הפרנסה שלנו היתה בתמורה לאנרגיה ממנה אנחנו באים, כלומר בכל פעם שאנחנו אומרים כן למה שמעורר בנו תשוקה, למה שהלב מבקש (גם כשהראש מסרב ומתעקש) כשאנחנו נענים לתנועה הפנימית (גם כשהיא נשמעת דמיונית וממש לא הגיונית) כשאנחנו אוהבים ללא תנאים, מגשימים חלומות, מממשים. כשאנחנו מישירים מבט למה שקורה, ומבקשים לראות את הדברים כפי שהם ולא כפי שהיינו רוצים, אומרים אמת גם כשהיא קשה, רכים, עדינים, חומלים, ענווים, שמחים בשמחתם של אחרים, רגישים, מתרגשים מדברים פשוטים. כשאנחנו נעים עם התנועה של החיים אנחנו מרוויחים, זאת הדרך ממנה מתפרנסים. כמה? לפי כמות ההיענות, הערך נקבע לפי משקל האהבה לעומת זאת בכל פעם שאנחנו מטשטשים, מסתירים מעצמנו ומאחרים, מספרים לעצמנו סיפורים וחיים אותם כאילו הם אמיתיים, מתווכחים עם החיים, עושים דברים שאנחנו לא רוצים אבל מאמינים שאנחנו מוכרחים, צריכים, חייבים, מעמידים פנים. בכל פעם שאנחנו עושים מניפולציות, מסתירים, משקרים, מתעקשים על רעיונות, דעות, עקרונות, מתבצרים, מתווכחים, לא מקשיבים, רוצים להשתלט כדי לשלוט, לא מקשיבים לרוח שבתוכנו, יוצרים לעצמנו מציאות של כעס, תסכול, מפרים הסכמים, לוקחים בכח את מה שאנחנו רוצים, בוגדים, מדברים לא יפה, רודים, ביקורתיים, שליליים, מתחשבנים, אנחנו מתרוששים. אם אלה היו החוקים וכך היינו חיים איך היה נראה העולם? איך היו האנשים? האם העשירים בהכרח היו נשארים עשירים? מהמקום אליו הגעתי עד היום בחיי האישיים אני יודעת שזה אפשרי ולא מופרך לחיות בדיוק כך. לדעתי בדיוק לזה התכוון אלוהים כשהוא יצר את גן העדן למען אנשים. עד שהאדם נהייה חמדן ועיוות את החוקים. במקום להודות של השפע ולהנות ממה שניתן הוא שינה את הכללים ולא עמד בפיתויים. הוא היה חייב לטעום מפרי העץ היחיד שאסר עליו אלוהים. במילים אחרות, הוא לקח לו את הזכות להפוך לאלוהים. כפי שאני מבינה את העולם הכל שלם, שופע, יש מספיק לכולם. אז אולי ננסה רק שבוע אחד בלבד לחיות לפי החוקים המדויקים כפי שהתכוון אליהם אלוהים, חוקים שמבוססים על אהבה, על אמון, על אמת, על שפע, על פשטות, במקום להמציא את אלוהים. רק לכמה ימים בשבוע הקרוב, חג האסיף הזדמנות מעולה לשבת בסוכה, להזמין אושפיזין, להיות קרובים ואוהבים להודות על השפע שמסמלים ארבעת המינים, להנות מפרי עץ רימונים. כי מה כבר נשאר? מה יש לנו להפסיד? את הדרך בה הלכנו עד היום אנחנו כבר מכירים מה אתם אומרים? מנסים?
