רותי Ruth Bar Shalev

כשפגשתי אותה היא דיברה שפה שהראש שלי לא הכיר ולא הבין הלב התרגש, הסתקרן, ידע היא לימדה אותי לתת יד למה שנמצא על השביל היא לימדה אותי שאנשים עלולים לעשות דברים קשים, שפלים, מכאיביםויחד עם זאת שהאהבה נמצאת בכל צורות החיים, שאין לה תנאיםשניתן ללמוד אותה גם דרך קבלת אתגרים של חוסר אונים.היא מדברת בקול חד וברור כשאני מנסה לשמור על עצמיהיא אומרת, שכן, יכולים להיות מצבים בהם ארגיש מנוצלת, נבגדת, מרומהשיתכן שאלך לאיבוד בהסכמה לנוע לתוך הלא נודעשאולי אכאב, אפחד, אהיה מתוסכלת או ארגיש בודדהאבל רק כשאסכים להתמסר, לפתוח את הלב, אהיה בהגשמה מחוברת לאמת, להוויה, לאהבה.לא פעם התייאשתי, סובבתי את הגב, הלכתי, היא תמיד היתה שם כשביקשתי לחזור בחזרה.עברו שני עשורים מאז שנתתי לה יד ויצאתי למסעהיום אני בהכרת תודה על ההסכמה לצאת להרפתקהעל לקיחת סיכונים, על השלכת משא ומחסומיםעל הסכמה לשבור תבניות ומגבלות על שאני ממושמעת ומתמסרת על רגעים בהם אני נוכחת, מתבוננת,ערה, מחוברתוברגעים אחרים  בהם אני מתפתה להקשיב לראש(ויש כאלה לא מעטים)אני מתאמנת, מאמנתמקשיבה לשיחת אימון מוקלטתאו לאודיו בוק של הספר "מה שבאמת" ונזכרת מי אני.נראה לי שזאת תקופה שחשוב להקשיב, ללמוד, להיזכר, לנוח בטבע של הדברים. הספר מוגש באהבה ובמתנה על ידי נועה גולן, יהודית פסטרנקועל ידי רותי בר שלו – שבחרתי בה להיות לי למורה.מצורף לינק בתגובה הראשונה