1.9.24

כשהייתי מחנכת ויועצת תפסו אצלי בלב מקום מיוחד הילדים ה"שונים" "המוזרים", "הלא מקובלים" או כפי שמכנים אותם לא פעם "המאתגרים" ילדי הקצוות – לעתים הם נראים כ"פראי אדם"  כולם מפחדים מהם והם לומדים לפחד מעצמם. בקצה השני נמצאים הילדים השקופים. כשהם מביטים בעצמם דרך  המראות הם רואים בעצמם את מה שאחרים רואים ובטעות הם חושבים שהם "לא מספיק..." (שווים, יפים, חכמים,  ראויים...)הם מאמינים שהם חייבים להימנע ממצבים מכאיבים, חלקם מסתגרים, מתרחקים, מתנתקים אחרים משתלטים, מקטינים, משפילים,  הופכים לבריונים, כוחניים, תוקפניים, דורסניים.  לעתים קרובות הם מקוטלגים ומוגדרים כילדים עם  "הפרעת קשב וריכוז"  "קשיי התפתחות" "אוטיסטים" ילדים עם "חרדות חברתיות" עם "הפרעת התנהגות" או עם לקויות כאלה ואחרות. הגדרות שמסדרות, מארגנות, מרגיעות, מחפשות פתרונות לפניי הרבה שנים רותיRuth Bar Shalev   אמרה לי  שאני צריכה לאמן ילדים (אימון מנטלי, תודעתי) כשפתחתי קליניקה תיכננתי ללוות רק מבוגרים, אבל, מה לעשות? יש לי מגנט לילדים. רגע לפני פתיחת שנה"ל החדשה, בעקבות מסע שעברתי איתם ודרכם בתור ילדה שהיתה אבודה, נשמה תועה, בודדה בלי שמישהו הרגיש,  ידע או ראה. אני מניחה תפילה ובקשה. תפתחו את הלב תראו את מי שהם באמת. כשאני פוגשת אותם אני מיד מרגישה  את האיכות המיוחדת, את החיבור ללב, את העוצמה אני רואה  את הנשמה פחות מעניין אותי ה"סיפור"  או ה"בעיה" כשאני איתם הם מרגישים, הם יודעים שאני רואה. הם שחקני נשמה הם הולכים אחריי האמת, הם לא מסוגלים להיות צבועים, הם נאמנים לעצמם ולא לחוקים מזויפים הם רואים את הסדר האמיתי של הדברים כפי שנוצרו בטבע ולא כפי שעוותו על ידי התודעה והתרבות האנושית לעתים קרובות משתיקים אותם, כי הם אלה שאומרים בקול ברור ורם את מה שאחרים מסתירים. הם לא מפחדים. הם לא שומרים על עצמם הם מצביעים על צדק שהופר, על שקרים בחברה הם נראים מוזרים, שונים, לא מותאמים.והם שכל כך משתוקקים לחברים רוצים להרגיש חלק, שייכים, לדעת שהם שווים הם מנסים ומנסים עד שמתייאשיםהם איבדו אמון שזה אפשריחלקם נושרים מהמערכתאחרים מדוכאים, מסתגריםהם מסיקים מסקנות על העולם ועל עצמםהם הולכים לאיבוד במפגשים שלנו השבועייםאנחנו לא מנסים להבין, לפתור, למצוא דרכים, לתת כליםאנחנו רק מבקשים להיות נוכחים, מרגישיםמדברים מעט אבל מאוד מחובריםהם מרגשים, הם רואיםהם חכמים, חכמה של הלב, חכמת חיים כשנגמרת דרך הם לא נשארים, הם בפשטות עוזבים, גם כשאין  לאן, כשהדרך החדשה עדיין לא נגלית לפתחם,הם סומכים.לעתים הם שופטים את עצמם על כך ואומרים שהם פחדנים כי הם נמנעים ובורחיםכשאני אומרת ואם לא תקראו לעצמכם  פחדנים?אז מי אתם?לרוב הם בוכים, הם אמיצים, הם נאמנים לעצמם, הם ערכיים הם לא מפחדים משינוייםהם מקשיבים ללב, ליושרה והולכים.בעולם בו החוקים משתנים בהתאם לצורך של אחרים,הם, הילדים האבודים, רוקדים עם חוקי הטבע הם חכמים, אמיתיים, אמיצים הם עושים דברים שאחרים לא עושים הם לא נשארים במקום בו יש עיוותים לרוב הם הופכים להיות מנהיגים, מובילים הם חיים את האמת לומדים את יעודם ומגשימיםמשנים את פני המציאות של עצמם ובמידה מסוימת גם של העולם. אני בהכרת תודה להם, עליהם, על האפשרות להיות איתםללוות אותם במסעם לרפא את ליבם לרפא את  הילדה שבי דרכם.אנשי חינוך יקרים,הורים תסכימו להיות מאותגרים דרכם, תמצאו את השביל שמוביל ללבכם, לליבם.